למה החזון שלכם נשאר על הקיר בחדר המורים?
מאת: ניצה | אסטרטגיה של קשב ופיענוח ניהולי
בכל פעם שאני נכנסת ללוות הנהלה, אני רואה את אותו פער: חזון מפואר שתלוי במסדרון עם מילים על "מצוינות" ו"ערכים", ומציאות אחרת לגמרי בחדר המורים ובכיתות. המרחק הזה הוא המקום שבו מערכות החינוך מאבדות את הכוח שלהן.
הבעיה היא לא חוסר בידע, הבעיה היא "רעש"
מנהלים היום מוצפים בהנחיות, רפורמות ומשברים. מרוב "מה" שצריך לעשות, לפעמים שוכחים את ה-"איך". כשיש רעש במערכת, התקשורת קורסת. המנהל מרגיש שהצוות לא איתו, המורה מרגישה שחוקה, והילד בקצה? הוא זה שסופג את חוסר הסנכרון.
הכשל הוא כמעט תמיד ב"טלפון השבור". החזון נשאר כסיסמה כי הוא לא עבר פריטה נכונה לשפה שאיש צוות יכול לעבוד איתה ביום ראשון בבוקר.
מה זה "דיוק ניהולי" בשטח?
פרסונליזציה מתחילה בהנהלה. מנהל שרוצה שהמורים שלו יראו את התלמידים, חייב קודם כל לראות את המורים שלו.
התהליך שאני מובילה מבוסס על שלושה עוגנים:
1.פיענוח: אני מקשיבה למה שלא נאמר בישיבות ומזהה איפה המסר הולך לאיבוד ויוצר עומס במקום השראה.
2.דיוק ופריטה: הופכת מטרות גדולות לכלים פשוטים. למשל, חוברת 15 מערכי שיעור שבניתי, שנועדה לתת למורה אוויר לנשימה וביטחון מיידי בכיתה.
3. סנכרון: כשכולם מדברים בשפה אחת, השקט מחלחל למטה ויש מקום לדיאלוג פדגוגי אמיתי.
בשורה התחתונה: ניהול מערכת חינוך הוא ניהול של לבבות.
כשאנחנו מנקים את הרעש ומחזירים את המבט לאדם,
הדברים פשוט מתחילים לקרות.
מרגישים שהמערכת זקוקה לדיוק?
בואו נשב לשיחת אבחון קצרה. בלי שטויות ועיגולי פינות , ישר ללב העשייה.
אני כאן איתכם
בשבילכם
בשבילם.